"זעם אימים יתקפנו, אפו, כרגיל, התלקח בו:
'ככה יאה לי! – שאג – כי נשקי אשר לי לא זכרתי!
למה זנחתי אפי, עזוזי, איומי ואבגוד בם?
למה בחרתי בלשון תחנונים, באורח לא לי הוא?
יען הכוח זיני: בקדרות עננים יעזור לי,
בו אסכסך מצולה ואלון מסוקס אעקור בו,
שלג כאבן אשית ואכה בברד את הארץ.
הן אנוכי, בפגשי את אחי הרוחות ברקיע,
(שחק – שדה-קרב לעוזי), בזעם-נקם אלחם בם,
רעש אימים ישמע בקרבות מחובו של האייתר,
אש להבות מצלעי העבים הקרועים מתפרצת!
הן אנוכי בחודרי לחביון אדמה מקומרת,
מעמקי מערות אפלות אתנשא עלי שכם,
ליל רפאים אחריד ואחיל באפי את הארץ!"
מתוך: אובידיוס – מטאמורפוזות ו' 686-699 (מלטינית:שלמה דיקמן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה