1. האדם, אותו
מצבור של חומר, מגיע לעולם עירום כתולעת וכלוא בתוך קופסה כמו בובה. הוא יירקב
מתחת לאדמה וריקבונו ידשן את עשב השדות.
2. ולמרות
זאת, שק האשפה והצחנה הזה הוא זה שאני בחרתי בו כדי לייצג אותי. אני הקפיטל, אנו
הדבר הנשגב והעילאי ביותר הקיים תחת השמש.
3. ערכם של
השבלולים והצדפות נמדד על פי איכות טבעם הגולמי. הקפיטליסט אינו נחשב אלא מכיוון
שאני בחרתי בו. הוא מוערך רק על פי כמות ההון שברשותו.
4. אני מעשיר
את הנבל למרות פשעיו. אני מרושש את הצדיק למרות צדיקותו. אני בוחר במי שמתחשק לי.
5. אני בוחר
קפיטליסט לא בזכות שכלו, לא בזכות יושרו ואף לא בזכות יופיו או נעוריו. הטיפשות
שלו, מידותיו הרעות, כיעורו וניוונו הם עדות לעצמתי הלא מוגבלת.
6. כיוון שאני
הוא זה שבחר בו, הקפיטליסט הוא התגלמות היופי, המידה הטובה, השלמות. בני האדם
תופשים את טיפשותו כרוחניות. הם טוענים שגאוניותו אינה זקוקה למדעים מדויקים.
המשוררים מבקשים את השראתו, האמנים כורעים בפניו ברך ומקבלים את דברי ביקורתו
כאילו היו צווים של טעם משובח. הנשים נשבעות שהוא הדון ז'ואן האידיאלי. הפילוסופים
מגדירים את מידותיו הרעות והטובות. הכלכלנים מגלים שבטלנותו היא-היא הכוח המניע את
החברה.
7. עדר של
שכירים עמל לטובת הקפיטליסט ששותה, אוכל, משגל ונח מעמל כרסו ומה שנמצא תחתיה.
8. הקפיטליסט
אינו עובד בידיו ואף לא במוחו.
9. יש לו
בהמות ממין זכר כדי לעבד את האדמה, לחשל מתכות ולטוות אריגים. יש לו מנהלי עבודה
ומפקחים כדי לנהל את בתי המלאכה ומלומדים כדי להגות. הקפיטליסט מקדיש את עצמו
לפעילות בני מעיו. הוא שותה ואוכל כדי לייצר זבל.
- פול לפארג' - דת הקפיטל (נכתב בשנת 1886)
