חשבתי:
היא
לא תשתנה לעולם
תמיד
תחכה
בשמלה
לבנה
ועיניים
כחולות
על
סף הדלתות כולן.
תמיד
תחייך
בענדה
את המחרוזת
עד
שפתאום
ניתק
החוט
כעת
חורפות הפנינים
בסדקי
הרצפה
אמא
אוהבת קפה
קמין
חם
שלווה.
יושבת
מתקנת
את המשקפיים
על
אף חד
קוראת
שיר שלי
שוללת
אותו בראש שיבה
זה
שנפל מברכיה
חושק
שפתיים שותק
אם
כן שיחה לא מרנינה
מתחת
למנורה מקור המתיקות.
צער כבד מנשוא
מאילו
בארות הוא שותה
באיזה
דרכים הוא הולך
הבן
שאינו דומה לחלומות.
הינקתי בחלב מרגיע
אותו
שורף אי שקט
רחצתי
בדם חם
ידיו
קרות מחוספסות.
הרחק
מעיניך
הנקובות
באהבה עיוורת
קל
יותר לשאת את הבדידות.
כעבור
שבוע
בחדר
קר
בגרון
מכווץ
אני
קורא את מכתבה
במכתב
הזה
ניצבות
האותיות בנפרד
כמו
לבבות אוהבים.
-- זביגנייב הרברט: אמא (מתוך "זביגנייב הרברט - שירים" ע"מ 11, תרגם מפולנית: דוד וינפלד)
