"אולי האפשרות היחידה היא האפשרות
הפרימיטיבית ביותר?" שאל את עצמו. "אולי ההערכה והשימוש בעובדות ברוח
הציוויליזציה היא האפשרות היחידה, ואחרת צפויים אוטומטית לאבדון? אחרת לא ניתן
לשאת את החיים המודרניים, המתקדמים?"
"בלי
טינה", אמר וחזר בקול רם יותר. "בלי טינה, אני מבקש! טינה לא מובילה
לשום מקום".
אבל
לאן האפשרות האחרת היתה צריכה להוביל בעצם? הרהר. אני לבד, ומה יכול היה להוביל
אותי, ולאן? תשובה בבקשה!
אין
תשובה?
פסק
זמן.
"מי
אמור לענות בעצם?" אמר חרש. "אולי אני בעצמי? אלוהים אדירים!"
הוא
שוב התחיל לצחוק.
"השערות
ומחשבות: החיים האמתיים עשויות מפעולות וממעשים. התוצאות הן שיעידו עליהם, האם לא
כך נאמר? אי אפשר להציג מחזה בלי עלילה, אחרת הוא יהיה משעמם. איזה עניין יש
ברעיונות ובמחשבות? נכבדי, המחשבות צריכות להראות לעין, לשם כך יש להמציא תמונות,
בבקשה להמחיש את המחשבות בפעולה דרמטית! לעזאזל", אמר, "זה מחליא אותי.
מה כל זה עוזר לי? כאן, בשעה שאני גווע מצמא לאט אבל בטוח, ונותר לי רק זמן קצר?
אני כבר לא יכול להתעניין יותר מדי בעלילה או בדרמה ברוח אנשי הספרות או שאר יפי
הנפש. כאן חשובים דברים אחרים ורק הם תקפים כאן."
"תקפים!"
צעק. "תקפים! בן אדם, אתה לבד על סירת הגומי הארורה הזאת, ואתה גווע, מה אתה
מקשקש? מה הטעם בכל הנסיונות המלאכותיים האלה? זה לגמרי פשוט", קרא,
"פשוט עד בחילה: אתה עומד למות, ידידי היקר, ואתה רוצה להצטדק, אז אתה מדבר,
לא? אז אתה מברבר, מה? אתה מתנהג כאילו אתה בפרלמנט, מעלה הצעת חוק בנוגע למותך
שלך"
יינס רהן – כלום לא נראה באופק (ע"מ 83-84)
