יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה...
אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה
וְרוֹאֶה:
מוּל חַלּוֹנוֹ
עֵץ
אַגָּס מְלַבְלֵב.
וּבִן-רֶגַע:
הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב
הִתְפּוֹרֵר
וְאֵינוֹ.
הֵן
תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ
עַל
פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ
בִּנְשִׁיבַת
הַסְּתָו הָאַכְזָר –
אִם
אָבִיב מְפַיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ
זֵר
פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!
(רחל - עץ אגס)
(ירושלים, ינואר 2014. שמחה.)
