רשמים מעמדת קצה

בנקודה הזאת בזמן אין כלום יותר. המילים עומדות קהות ועלובות לא כיוון שאינן טובות עוד, לא בהן האשם - זו לא שאלה של עדינות תיאור והבעה. איך תתואר הריקנות הזו שבה דבר אינו קיים? אין לי מילים של היעדר, אין ביטויים של אפס. כל מה שיש כאן הוא כזה: פתח פה לומד דבר מה והנה לא מילים בוקעות אלא סילוני אבק דקיק, בלתי מורגש כמעט. רוח רפאים של רוח. אנקות חסרות מובן. מלמולים בלי פשר.

היום נפל דבר, הוחלט ויהיה. לא עוד מתי ולא איך אלא היכן.

הציטוט ה(דו) שבועי לילד: איש ונבו לו על ארץ רבה

 

קַשּׁוּב הַלֵּב.  הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הֲבָא?  הֲיָבוֹא?

בְּכָל צִפִּיָּה

יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

 

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם

שֶׁל נַחַל אֶחָד.

צוּר הַגְּזֵרָה:

רְחוֹקִים לָעַד.

 

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם.  רָאֹה מִנֶּגֶד

שָׁמָּה – אֵין בָּא,

 

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

 

                         (רחל - מנגד)

הציטוט השבועי לילד: אלף.

 

"אחוז תזזית, כמעט מאושר, חשבתי שאין דבר חומרי פחות מן הכסף, שהרי כל מטבע (למשל, מטבע של עשרים סנטאוו) הוא, לאמיתו של דבר, תפריט של עתידים אפשריים. הכסף מופשט, חזרתי ואמרתי, הכסף הוא זמן עתיד. הוא יכול להיות שעת-דמדומים מחוץ לעיר, להיות מוסיקה של ברהמס, להיות מפות, להיות שחמט, להיות קפה, להיות מילותיו של אפיקקטוס המלמדות לבוז לזהב; הכסף הוא פרוטיאוס רב-צורות אף יותר מזה שבאי פארוס. הוא זמן שאינו ניתן לחיזוי, זמן ברגסוני, לא הזמן הנוקשה של האיסלאם או של הסטואה. הדטרמניסטים מכחישים שיש בעולם אירוע אפשרי, דהיינו אירוע שיכול היה להתרחש; המטבע מסמל את חופש הבחירה שלנו..."

 

                                            חורחה לואיס בורחס - הזאהיר (מתוך: "האלף").

תובנות

 

 

את לא היית שינוי.

לרגע, כך נדמה, הייתה בי תפאורה אחרת, במקום אחר, בזמן שלא דמה לזה שלפניו; לרגע, כך נדמה, עזבנו כל אשר קרה לפני כן מאחור ונענו הלאה מזה וקדימה, הלאה וקדימה תמיד.

 

את לא היית שינוי -

לא, אך כשם שקל היה לטעות, כך חד היה הפיכחון, כשקול רגוע הכריז על תום ההפסקה, על כי כולם "מתבקשים לשוב למקומם". לא, לא שינוי היית. היית רק הפוגה - מרווח קט בין מערכות. רגע שקפא בזמן; סיפור יפה, אבל תלוש ובלי הקשר. שמחה שתוחלתה קצובה מראשיתה.

 

כעת ימשיך המחזה מהנקודה שבה פסק לפני כן.