הציטוט השבועי לילד: העת הזאת ולקראת הבחירות

"בניגוד לאנשי דור המהפכה, שעשו מעשה, הדור הזה הוא דור הפרסום, דור ההודעות מכל המינים ומכל הכיוונים: דבר אינו קורה, אולם מיד ישנו פרסום. מרד או התקוממות אינם באים בחשבון. הפגנת כוח כזו נראית מגוחכת בעיני בני הדור המפוכחים והמחושבים. [...] דור המעשים הגדולים תם. הדור הזה הוא דור הציפייה. [...] בדיוק כמו שאדם צעיר שהחליט ללמוד ברצינות לבחינות שלאחר אחד בספטמבר מחזק את עצמו באמצעות יציאה לחופה בחודש אוגוסט, כך הדור הזה - וזה קשה בהרבה להבנה - החליט ברצינות כי בני הדור הבא יצטרכו להתגייס ברצינות לעבודה [...] אבד הכלח על העובדה שאדם קם ונופל על מעשיו. במקום זה יושבים הכול מסביב ומצליחים יפה לקלקל, באמצעות רפלקסיה ובאמצעות הכרזה שאכן יודעים הם היטב מה ניתן לעשות. אולם מה שאנשים מבינים בשיחה בשניים, מה שיחידים מבינים כקוראים או כמשתתפים באסיפה כללית, מתוך רפלקסיה או מתוך התבוננות, לא יוכלו בשום אופן להבין מתוך עשייה.

העת הזאת, בפרצי ההתלהבות שלה המתחלפים בעצלות אדישה, שלכל היותר אוהבת להתבדח, מתקרבת מאוד אל המצב הקומי. [...] מה שבאמת קומי בדורנו הוא שהעת הזאת אפילו שואפת להיות שנונה, רוצה לשכשך רגליה בקומי, כי זו הבריחה הדמיונית והמוחלטת ביותר. מנקודת המבט של הקומי, מדוע יש לבוז לדור שמבטא את עצמו ברפלקסיה? מאחר שהוא דור ללא תשוקה, הוא חסר את הרגש שקיים בארוטי, את ההתלהבות וההתעמקות הפנימית שבפוליטיקה ובדת, אין לו נכסי ביתיות, נכסי דבקות דתית, והוא אינו מעריך את חיי היום-יום וחיי החברה. אולם המציאות לועגת לשנינות, שהיא חסרת נכסים, אף שהמון העם מגיב בצווחות צחוק. [...] אולם לדור חסר תשוקה אין נכסים. הכל הופך למסחר בשטרות נייר. לאמירות מסוימות ולציפיות מסוימות יש מהלכים בציבור, חלקן נכונות והגיוניות, אך הן חסרות חיים. אולם אין גיבור, אין מאהב, אין איש רוח, אין אביר אמונה, אין הומניסט גדול ואין אדם מיואש שיוכלו לערוב לתקפותם של הדברים מתוך התנסות פרימיטיבית בהם..."

                                      סרן קירקגור - העת הזאת (נכתב בשנת 1846).