הציטוט השבועי לילד: פילוסופיה תעשייתית

"בנסיונו להפוך את הפיזיקה הניסויית לאבטיפוס לכל המדעים, ולעצב את כל תחומי החיים האינטלקטואלים בדמותן של טכניקות המעבדה, הפרגמטיזם הוא בן-זוגה המשלים של התעשיינות המודרנית, שבעיניה בית החרושת הוא האבטיפוס לקיום האנושי, והיא מעצבת את כל תחומי התרבות בדמותו של הייצור בסרט נע, או של משרד המכירות המנוהל על פי כללים רציונליים. כל מחשבה, כדי להוכיח שיש זכות להגות אותה, חייבת שיהיה לה אליבי, היא חייבת להראות רקורד קודם של כדאיות. אפילו אם השימוש הישיר בה הוא "תיאורטי", בסופו של דבר היא מועמדת למבחן באמצעות יישום התיאוריה שבה היא ממלאת תפקיד. את החשיבה יש לאמוד בעזרת דבר שאינו חשיבה, בעזרת השינוי שחוללה בייצור או החותם שטבעה בהתנהלות החברתית – ממש כשם שהאמנות כיום נמדדת בסופו של דבר בכל פרט על ידי משהו שאינו אמנות, אם זה מכירות הכרטיסים ואם זה הערך התעמולתי.

אלא שיש הבדל ניכר בין גישת המדען והאמן מחד גיסא ובין גישתו של הפילוסוף (הפרגמטיסט) מאידך גיסא. שני הראשונים עדיין דוחים מעליהם לפעמים את "פרי" מאמציהם המביך, שנעשה הקריטריון שלהם בחברה התעשיינית, ומשתחררים משליטת הקונפורמיזם. הפילוסוף קבע לעצמו למטרה להצדיק את הקריטריונים העובדתיים כקריטריונים עליונים. כאדם, כרפורמטור פוליטי או חברתי, כאיש בעל טעם טוב – הוא עשוי להתנגד להשלכותיהם המעשיות של מיזמים מדעיים, אמנותיים ודתיים בעולם כמות שהוא; אך הפילוסופיה שלו מחסלת כל עיקרון אחר שיוכל לפנות אליו."

                                                          (מתוך: מקס הורקהיימר – ליקוי מאורות התבונה)