יום חמישי, 14 באפריל 2011

אתיקה מונדית


"רואני כי הלאוך זבובים ארסיים, כל כולך שרוט עד זוב דם; וגאוותך אף מכעס תמנעך. רעיך יהיו תמיד זבובים ארסיים; כל מה שגדול הוא בך – הוא הדבר שבהכרח יהפכם ארסיים יותר, ומדי פעם זבוביים יותר. ברח, ידידי, אל בדידותך, אל אשר נושב שם אוויר פסגות חזק. לא נועדת להיות מניפת זבובים.
                                                                                                                                 כה אמר זרתוסתרא."

ככל שאני מעמיד חקור אל תוך התגובות הבסיסיות, האינסטינקטיביות, שסיגלתי לעצמי לאורך השנים, אל האופן שבו אני מגיב לבני אדם, אל האופן שבו אני תופס את האופן שבו הם פועלים, האופן שבו אני תופס את הדרך שבה יש להגיב על האופן שבו הם פועלים, מודל אחד הולך ומתבהר, כמו שתופסים דגם של דבר-מה שמתחבא בתוך ציור תלת מימדי: אני מאמין באתיקה מונדית.

כך, מאמין שאנשים, שבני אדם, הם יצורים סגורים. ההחלטות שלהם הן פנימיות, אוטונומיות ואין לאף אדם שום זכות להשפיע במישרין על האופן שבו אלה מתקבלות. לעולם לא אומר לאדם אחר מה הוא צריך לעשות. לעולם לא אומר לאדם אחר מה אני חושב שהוא צריך לעשות. אני מכבד אותו, בהיותו אדם, יותר מדי בשביל לחדור כך אל תוך הזכות האינטימית ביותר שלו, זו שמכוננת אותו בחינת אדם. אני מכבד אותו, בהיותו אדם, יותר משהוא מכבד את עצמו בהיותו כזה.

איני אוהב כשמפריעים לי – כשאומרים לי איך אני צריך לפעול, כשמייעצים לי איך אני צריך לפעול; איני שואל לדעתכם מסיבה זו בדיוק: שהיא איננה רלוונטית. לכך צריך אדם לשאוף: שהחלטותיו ישקפו נאמנה אותו בלבד, את רצונו, את תפיסותיו – שלו, לא של רעו. מכך צריך אדם לברוח: שכשישאל "למה פעלת כך" כי יענה "הן כך אמרו לי" – וחד הוא אם אותו אומר אדם, דמון או אלוהים (ואף שטן). מעדיף אני לחבק את טעותי, מלצדוק באלף צדקותיכם.

אין משמעו שבני אדם פועלים בשטח ריק, סטרילי, בהחלטות פלסטיות בלי חיכוך. לא, החיכוך קיים, והוא קיים בדיוק בגבול של בין ההחלטה שלי להחלטה שלך: והוא קיים בדיוק באותו מובן שבו אני אומר "הן כך החלטת; על כן אחליט אני כך". והוא קיים בדיוק באותו מובן שבו אתה אומר "ולוואי שלא בחרת כך, אבל משבחרת כך, תהא זו תגובתי". אכבד כל אדם בהיותו בוחר; אבוז לו באשר לא יבחר; אבוז לו באשר יתכחש לכך שבחירתו – בחירה שלו היא; אבוז לו באשר לא יקבל כל תוצאה שמהחלטתו נובעת כבנו-יחידו אשר אהב. אבוז לו באשר יתחרט על בחירתו ויאמר "הלוואי ואחרת החלטתי" – הרי דבר זה משמעו "הלוואי ואחר הייתי" – ואם באחר חפצת, אזי לאחר כזה עליך להפוך.

לבד אני עורך את שיקולי ולבדי אחליט. לבד אבחן החלטתך ולבדי אגיב. לבד אענה. גם לבדי אברח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה