נקודות למחשבה

"ברצוני לתת רק דוגמא אחת לדרך שבה יוצרת הטכנולוגיה תפיסות חדשות של האמיתי, ותוך כדי כך חותרות תחת תפיסות ישנות יותר. כוונתי לנוהג הבלתי מזיק לכאורה של מתן ציונים או נקודות על תשובות שמשיבים תלמידים במבחן. נוהל זה נראה לכולנו כה טבעי, עד שאנחנו בקושי מודעים למשמעותו. ייתכן אף שנתקשה לדמות כי המספר או האות הנם כלי, או אם תרצו, טכנולוגיה; וכי כאשר אנו משתמשים בטכנולוגיה הזו כדי לשפוט התנהגות של אדם, אנו עושים דבר-מה מוזר. המקרה הראשון של מתן ציונים על עבודות של תלמידים אירע באוניברסיטת קיימברידג' ב-1792, לפי הצעתו של מרצה בשם וויליאם פריש [...] הרעיון שהעלה, לייחס למחשבות אנושיות ערך כמותי, היה צעד עיקרי בדרך לבניית מושג מתמטי של המציאות. אם אפשר לתת מספר לאיכותה של מחשבה אנושית, כי אז אפשר לתת מספר לאיכויות כמו חסד, אהבה, שנאה, יופי, יצירתיות, תבונה ואפילו לשפיות עצמה. [...] הפסיכולוגים שלנו, הסוציולוגים והמחנכים אינם רואים כמעט כל אפשרות לעשות את עבודתם ללא מספרים. הם מאמינים כי ללא מספרים לא יוכלו לרכוש או לבטא ידע אותנטי.

לא אטען כאן כי זהו רעיון מטופש או מסוכן, אלא רק כי זהו רעיון מוזר. מה שמוזר עוד יותר הוא, שכה רבים מאיתנו אינם רואים בכך כל דבר מוזר. לומר שמישהו אמור לבצע עבודה טוב יותר משום שיש לו מנת משכל 431, או שמישהו הוא 2.7 בסולם של רגישות, או שחיבור מסוים על עליית הקפיטליזם הוא A וחיבור אחר הוא +C, כל זה היה נשמע כמו סינית באוזני גליליאו, או שייקספיר, או תומס ג'פרסון. אם בעינינו זה הגיוני, הרי זה מכיוון שחשיבתנו שלנו כה מותנית על ידי טכנולוגיית המספרים עד שאנו רואים את העולם בצורה שונה מכפי שראו אותו הם. [...] זוהי דרך אחרת לומר כי בכל כלי גלומה הטיה אידיאולוגית, נטייה מוקדמת לבנות את העולם כדבר אחד ולא כדבר אחר."

                        מתוך: ניל פוסטמן – טכנופולין (כניעתה של התרבות לטכנולוגיה), ע"מ 14-15.